מקל בעזה, גזרים בגדה

1. מבצע "עופרת יצוקה" לא ימנע את יכולת שיגור הטילים מרצועת עזה לישראל. גם רשויות הביטחון אינן חושבות כך. לכן ישראל צריכה להחליט מראש באופן שרירותי מתי לסיימו ואיך להגדירו כמוצלח. החלטה שרירותית זו אינה צבאית ולכן מוטב שתעשה על-ידי הדרג המדיני לפני סיכון חייהם של חיילים בפעילות צבאית הרפתקנית.


2. במקביל לתקיפה בעזה, על ישראל להוכיח לציבור הפלסטיני ולקהילה הבינלאומית שהיא אכן, כדברי ראש הממשלה, "אינה ששה אליי קרב". הדרך לכך היא לעזור – דווקא עכשיו – לאוכלוסיה בגדה המערבית. בזמן השימוש במקל בעזה, על ישראל להעניק גזרים בגדה.



3. מבצעים ומלחמות מסתיימים בהפסקות אש. כך יקרה גם הפעם. אולם בהעדר אופק מדיני, כל הסכמה וכל רגיעה שיושגו יהיו זמניים בלבד.


4. לאורך זמן, הדרך היחידה להחליש משמעותית את החמאס ואת האיסלאם הקיצוני היא הגעה להסכם קבע עם המנהיגות הפלסטינית המתונה.



5. אחד מההישגים של המבצע הנוכחי יכול להיות חיזוקה של מצרים כגורם מתווך פרגמטי ובעל השפעה באזור, אשר מעוניין בהסכם קבע ישראלי-פלסטיני ויכול להשפיע באופן משמעותי על תושבי עזה.


6. ישראל מחויבת להגן על אזרחיה. לעיתים הדרך לעשות זאת היא גם באמצעות שימוש בכוח צבאי. אולם עליה לדעת גם את מגבלות הכוח ולא לנסות להשתמש בו כדי לשנות את השלטון אצל הפלסטינים. עם שוך הקרבות, הפלסטינים יהיו חייבים להבין בעצמם כי אופציית המשא ומתן טובה מחלופת הלחימה ולכן עליהם להמליך על עצמם מנהיגות פרגמטית ומתונה.


7. ככל שיתארכו הימים דעת הקהל העולמית תיטה נגד ישראל והעולם הערבי יגלה יותר הזדהות עם החמאס. ממש כפי שהפתיעה את חמאס במועד פתיחת המבצע, ישראל צריכה למצוא את הדרך להפתיע בהגעה להסדר אשר יסיימו בהקדם.