שאלות ותשובות
ברוך הבא למדור "עובדה!" החדש של אתר יוזמת ז'נבה!
במדור נענה מדי שבוע על שאלותיכם בנושאים אקטואליים הנוגעים לסכסוך הישראלי פלסטיני ולתהליך השלום, נחשוף עובדות שלא ידעתם, נטיל ספק ונבחן עמדות מחדש. השאלות והתשובות נערכות על ידי הצוות המקצועי של יוזמת ז'נבה, אשר ישמח לעמוד לרשותכם לכל שאלה נוספת, הבהרה או הערה – כתבו אלינו ל- heskem@heskem.org.il , ותקבלו מענה מיידי במדור.
הסכמי השלום בין ישראל לירדן ולמצרים שרדו אירועים לא קלים במהלך השנים, מרצח סאדאת ועד מלחמת לבנון, והם שורדים גם את התהליכים בעולם הערבי. ההתקוממויות במדינות ערב אינן מופנות כלפי ישראל אלא כלפי המשטרים הדיקטטורים בהן תוך שאיפה לדמוקרטיזציה. השאלה שאנחנו צריכים לשאול את עצמנו היא באיזה מצב רוצה ישראל לעמוד בפני "האביב הערבי" – עם או בלי הסכם עם הפלסטינים? הסכם עם הפלסטינים יחזק את ההסכמים הקיימים עליהם חתומה ישראל ויכול להביא גם לנורמליזציה עם הליגה הערבית במסגרת היוזמה הסעודית.
|
לא בהכרח. שני הסכמי שלום – עם מצרים וירדן – מוכיחים ש"הערבים" לא מבינים רק כוח.
אגב, הפלסטינים חושבים שדווקא הישראלים מבינים רק כוח: המו"מ של ההנהגה הפלסטינית עם ישראל לא הביא להם עד כה כמעט כלום. לעומת זאת, מנקודת מבטם, דווקא הטרור שמפעיל החמאס הביא להישג המדיני היחיד עד כה: הנסיגה הישראלית מעזה. |
| ישראל הייתה צריכה לצאת מעזה כפי שהיא צריכה לסגת מהשטחים ביהודה ושומרון. אבל הדרך לעשות זאת היא באמצעות הסכם. נסיגה חד-צדדית, בה הצד השני לא לוקח אחריות על מעשיו ולא מתחייב להפסיק את הטרור – אינה פתרון טוב. |
| שלטון החמאס בעזה מהווה בעיה כיוון שההנהגה הפלסטינית הפרגמטית והמתונה יותר ביהודה ושומרון כבר לא מייצגת את כל הפלסטינים. אבל, אם ההנהגה המתונה לא תשיג הישגים ולא תראה לעם הפלסטיני שדרך המשא ומתן מצליחה ומביאה הישגים, בעתיד הלא רחוק נקבל כשכנינו לא את החמאס אלא את אל-קעידה. כל עוד לא יהיה הסכם – הציבור הפלסטיני רק יקצין בעמדותיו. לכן כדאי לדבר עם ההנהגה הקיימת כל עוד יש לה רוב בציבור הפלסטיני. |
| אם תשאלו את הפלסטינים, דווקא ישראל הפרה כל הסכם קודם. המשיכה לבנות התנחלויות, המשיכה בהקמת מאחזים, הציבה יותר מחסומים. כנראה ששני הצדדים הפרו הסכמים. אבל, מה שטרם נוסה הוא הסכם קבע סופי, שבו שני הצדדים מצהירים כי אין להם תביעות הדדיות וכי הוא מביא סוף לסכסוך. את זה ניסינו, בינתיים, רק מול מצרים וירדן ושם זה הצליח. |
| עד שלא ננסה להגיע להסכם לא נדע אם הם יפרו אותו. הסכמי השלום עם מצרים וירדן כמעט ולא הופרו ובטח שלא באופן בעייתי מבחינה אסטרטגית. ניסינו כמעט כל אופציה אחרת מלבד להגיע להסכם קבע סופי. האופציות האחרות לא הצליחו. הסכם קבע יחייב את ההנהגה הפלסטינית, יבטיח את חוסנה של מדינת ישראל וישרת גם את האינטרס הביטחוני שלה. |
| ברק אולי הסכים ללכת כברת דרך ארוכה בקמפ דיוויד בהשוואה לשיחות קודמות, אך העובדה היא שהצעתו לא באמת הייתה "הצעה שאי אפשר לסרב לה", ולראייה - הוא עצמו הציע הצעות מרחיקות לכת יותר חודשים ספורים לאחר מכן בוועידת טאבה. הפתרון הצודק היחיד הוא נסיגה מלאה לקווי 67 או חילופי שטחים ביחס של 1 ל- 1, והפלסטינים לעולם לא יתפשרו על פחות מכך. |
| סקרים שנעשים בקרב האוכלוסייה הפלסטינית מראים שיש בה רוב לרעיון של שתי מדינות. אבל בלי קשר לכך, גם אם ניתן לטעון שהעם הפלסטיני רוצה את כל פלסטין ההיסטורית כמו שהעם היהודי רוצה את כל ארץ ישראל ההיסטורית, הרי שבפועל, צריך להגיע להסכם של פשרה וההנהגות של שני העמים צריכות להיות אחראיות שההסכם מבוצע. יכול להיות שגם העם המצרי והעם הירדני רוצים להשליך אותנו לים, אבל הניסיון מוכיח שההסכמים עמם הפסיקו את המלחמה וההרג והביאו שקט לאזור. |
| נכון שגם אביגדור ליברמן מאמין שהפתרון היחיד לסכסוך הוא "שתי מדינות לשני עמים". אבל מה שהוא מציע בעצם זה להחליף לא רק שטחים אלא גם אזרחים. הרעיון של העברת שטחים עם תושביהם ובפועל למעשה שלילת אזרחותם הישראלית של אותם תושבים, הוא לא דמוקרטי ולא מוסרי. להבדיל, כשמדברים על פינוי התנחלויות, מתכוונים להחזרת האוכלוסייה לשטח ישראל ומסירת השטח בלבד ללא התושבים. על-פי ההיגיון של ליברמן, המציע העברה של חלקים מישראל לפלסטין על בסיס הימצאותו של רוב לא-יהודי בהם, בעתיד ישראל תצטרך לוותר גם על הגליל. |
כשמדברים על חלוקה של ירושלים מתכוונים למעשה להעברת שכונות פלסטיניות בלבד במזרח העיר למדינה הפלסטינית שתקום. כיום מתגוררים בשכונות אלו יותר מ – 200 אלף פלסטינים נושאי תעודת זהות ישראלית. האינטרס הציוני הוא דווקא "להיפטר" משכונות אלה, ובכך להפוך תושבים אלה מאזרחים ישראלים לאזרחים פלסטינים, ולא להתעקש על השליטה בהן.
הויכוח האמיתי בירושלים הוא רק על המקומות הקדושים והפתרון שם צריך להבטיח שיהודים יוכלו להגיע באופן חופשי למקום הכי חשוב לעם היהודי: הכותל המערבי. הרי אנחנו לא באמת רוצים או צריכים גישה לאל-אקצה ולכיפת הסלע. אגב, על פי הפתרון המוצע על ידי הסכם ז'נבה, ליהודים תהיה גישה חופשית בכל העיר העתיקה, ולא רק לכותל המערבי. |
| כמו כל מדינה, ישראל חייבת להחליט לבד את מי היא מוכנה להכניס לשטחה ואת מי לא. ישראל צריכה להבטיח שמי שנכנס לשטחה לא פוגע באופייה היהודי. במסגרת הסכם קבע, היא יכולה להסכים לקבל לשטחה כמות מוגבלת של פליטים, כל עוד הכמות אינה פוגעת באופייה וכל עוד היא המחליטה הבלעדית על כך. להסדר כזה תהיה משמעות סימבולית גדולה עבור הפלסטינים, במחיר נמוך לישראל, ומבלי לאפשר זכות שיבה לכל הפליטים, דבר שמוסכם על כולם כי אינו מעשי. |
| בדיוק מהסיבה הזאת צריך להגיע לפתרון של שתי מדינות לשני עמים. אם ישראל רוצה לשמור על אופייה היהודי-ציוני ואינה רוצה ליצור מצב בו מיעוט יהודי שולט על רוב פלסטיני – היא חייבת להגיע מהר לפתרון אשר מפריד בינה לבין כ-5 מליון פלסטינים ביהודה, שומרון ועזה. |
יש לכם שאלה שאינה מופיעה כאן? התשובה אינה מספיקה? כתבו אלינו ל- heskem@heskem.org.il ואנחנו נעלה את התשובות למדור!
|
|
